בס"ד, תשע"ג.
אף הן היו באותו הנס
נס חנוכה, שלא כפורים, אינו נזכר בתנ"ך כי התרחש לאחר חתימתו, תקופת בית שני. וגם בתורה שבע"פ אין לו מסכת משל עצמו אלא הוא "מתארח" במסכת שבת (כא, א – כד, א), אגב הדיון בהדלקת נר שבת (אישי, הרב מנחם פלונצ'ק זצ"ל העיר על כך: שבת היא מכניסת אורחים וכן גם המסכת שלה).
במסכת שבת (כג, א) נאמר: "אשה ודאי מדליקה דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".
כן מופיע טעם זה בקשר למצוות הפורים (מגילה, ד א) וכן לגבי ארבע כוסות בפסח (פסחים, קח, א). שלוש המצוות בחגים אלה הן מצוות עשה שהזמן גרמן, כגון ציצית, תפילין וסוכה לכן הדעת נותנת שנשים תהיינה פטורות, אבל חכמים אומרים שהן חייבות מהטעם שאף הן היו באותו הנס.
מה פרוש הביטוי "היו באותו הנס"?
במגילה ד, א אומר רש"י: שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים. ובתוספות פסחים קח, ב: שאף הן היו באותה סכנה והצלה.
כלומר, גם הנשים בתוך עם ישראל היו נתונות לסכנה וניצלו ממנה לכן גם הן מחויבות במצוות שנקבעו לזכר הניסים.
הרשב"ם (שם) אומר שבחגים אלו הנשים הם שעשו את הניסים: פסח: נשים צדקניות, פורים - אסתר וחנוכה: יהודית.
לגבי נס חנוכה רש"י (שבת, כא, ב) רומז לשני ניסים שנעשו ע"י נשים: "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות ליבעל לטפסר תחילה, ועל ידי אשה נעשה הנס".
ב"אוצר המדרשים" של אייזנשטיין במדרש מעשה חנוכה (עמ' 189) מתוארים אירועים אלו:
"כיון שראו יונים שאין ישראל מרגישים בגזרותיהם עמדו וגזרו עליהם שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ונמנעו מלארס והיו בנות ישראל מזקינות כשהן בתולות. והיו יוונים מתעללים בבתולות ישראל ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חדשים עד שבא מעשה של בת מתתיהו כה"ג שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו. כיון שהגיע יום שמחתה ושיבוה באפיריון ... וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפיריון וספקה כפיה וקרעה פורפיון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראוה אחיה כל זה נתביישו ונתנו פניהם בקרקע ועמדו עליה להרגה. אמרה להם: שמעוני אחי ודודי, ומה בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים והרגו כרך בשכם ואתם חמישה אחים ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור שימו בטחונכם על המקום (ה') והוא יעזור לכם להושיע. ופתחה פיה בבכיה... באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ניטול עצה מה נעשה .... נטלו עצה ועשה להם ה' תשועה גדולה" (ויש עוד גרסאות לסיפור זה ב"אוצר מדרשים").
ממדרש זה רואים שהיוונים בחרו להתעלל בבנות ישראל בנקודת התורפה שלהן: בצניעותן.
משך שלוש שנים ויותר קיבלו הבנות והוריהן את הגזרה על ידי הימנעות מנישואין ואף אחד לא ניסה לשנות זאת. אבל בת מתתיהו בחופתה נוטלת עמדה של מנהיגות ופועלת לשנות את המנהג המביש. חנה על ידי צעד קיצוני של התערטלות (כאן מוזכר שמה, חנה, שהיא לא רק "הבת של" אלא אדם בפני עצמו) מעוררת ומעודדת את אחיה להיות גם הם אמיצים כאחי דינה שהרגו כרך שלם כעונש על שפגעו באחותם. לבסוף הם נלחמים נגד ההגמון ואנשיו ומצילים את כבודן של בנות ישראל.
בהמשך (עמ' 192) בא הסיפור השני שאליו רומז רש"י "שע"י אשה נעשה הנס":
"והיתה שם אשה אלמנה יהודית שמה ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלים ואמרה הניחו אותי לצאת שמא יעשה המקום נס על ידי ופתחו לה ויצאה, והלכה לפני המלך ויאמר לה מה תבקשי ואמרה אדוני בת גדולים אני ואחי נביאים ושמעתי שהיו מתנבאים שמחר תפול ירושלים בידך.... והיה המלך מאמין לאותה יהודית ויאהב אותה ויאמר לה רצונך שתנשאי לי? אמרה לו אדוני המלך איני ראויה אפילו לאחד מעבדיך ואמנם כיון שאתה נוטה לזה תעביר כרוז בכל המחנה שכל מי שיראה שתי נשים הולכות אצל המעין אל יפגעו בהן לפי שצריכה אני ללילך לשם לרחוץ ולטבול. מיד העבירו הכרוז ועשתה כך ועשה המלך משתה גדול ושתו ונשכרו ואח"כ הלכו כל אחד לאהלו והמלך ישב בחיקה וישן, והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו ותחבה ראשו ופשטה סדין עליו והלכה עם ראשו של המלך אל שערי ירושלים ואמרה פתחו לי השערים שכבר עשה הקב"ה נס על ידי ....".
מדרש זה מזכיר את הסיפור התנכ"י על יעל וסיסרא אלא שבשונה ממנו המלך לא הגיע אל אוהלה של יהודית אלא היא נכנסה בעצמה לגוב האריות!.
בסיפור זה נקראת האישה יהודית ו"אותה יהודית", אולי זה אינו שמה הפרטי אלא נקראת כך כי נטלה על עצמה את תפקיד נציגת העם היהודי להצילו מיד אויביו. היא באה עד המלך וכדי לשאת חן בעיניו היא מחניפה לו אומרת לו ב"נבואה" שירושלים תפול בידו. הוא שמח לבשורתה, עד שהוא מעניש אחד מחכמיו שחזה בכוכבים את ההפך, ורוצה לשאתה לאישה. יהודית המתנהגת כליידי של ממש, "מסכימה" לו ומבקשת מהמלך להורות לבל יפגעו בה ובשפחתה כשתלך לטבול במעין לקראת הנישואין. מעבירים כרוז במחנה ויהודית יורדת לטבול במעין.
לשם מה ביקשה יהודית לטבול?
עולות בדעתי שלוש תשובות: אולי כדי שיראה המלך בזה אות לרצינותה ולא יחשוד בה, אולי כדי שיהיה פומביות לנישואיה ואף אחד לא יפגע בה ואולי כדי להרדים את כולם בליל הנישואין כדי שתוכל לברוח עם ראשו!
לשתי הנשים האלה, חנה ויהודית היה אומץ לב, יוזמה ואמונה בה' לשנות את המצב מן המצוי לרצוי. אבל בעוד בת מתתיהו מעוררת את אחיה, כמו אחי דינה, שיהרגו את השליט, הרי יהודית עושה זאת לבד ומביאה בעצמה את הישועה!
מכאן שגם ליחידים כחנה וכיהודית – וגם מתתיהו חשמונאי כהן גדול בעצמו שקם והכריז על המרד ביוונים הוא דוגמא טובה לכך - יכולת לשנות את המציאות!
מסיפורים אלו עולה שליחיד, ובמיוחד לאישה שהיא רגישה לעוול, יש כוח לשנות את המציאות אם רק יש חזון, רצון, תעוזה ואמונה בה' ובצדקת הדרך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה