לך לך - לך לך מארצך לעומת ויקח תרח את אברם

בס"ד                                                                                                                    תשע"ג.

"לך לך מארצך" לעומת "ויקח תרח את אברם"

"עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם....." (אבות ה - ג).

 הניסיון הראשון הוא "לך לך מארצך" ובאותם המילים הניסיון האחרון: "לך לך אל ארץ המוריה" (על פי תנחומא ישן ד'). 

בשניהם על אברהם לוותר: בראשון על העבר, על האב, באחרון: על העתיד, על הבן. 

אבל לפי סוף פרשת נח נראה שאברם התחיל כבר קודם במסע לארץ כנען. "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט... וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתו... וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן.." (יא, ל). 

אבל תרח אינו משלים את המסע: " וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן... וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן " (שם, לא, לב). 

בפרק יב' א' מצווה ה' את אברם "לך לך" ואברם לוקח את שרי ואת לוט
וממשיך מחרן לארץ כנען. 

למה יצא תרח מאור כשדים ללכת ארצה כנען ומתי היה הצו לאברם? 

לפי כיוון אחד של פרשנות (רמב"ן, אברבנאל) תרח יצא מאור כשדים מיוזמתו בגלל הויכוח האידאולוגי שהיה שם בין אברם לבין המלך והצרות שהיו שם בכבשן האש. 

לפי זה איך אפשר להסביר: "אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" (טו, ז)? 

רמב"ן (יא' כח') אומר: זה דוגמת "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם!" סימן שהיתה ביציאה זו נס גדול! 

ולמה דווקא הלכו לארץ כנען?

ממשיך הרמב"ן - "תרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום שניצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך כי חרן קרוב להם ועם אחד ושפה אחת לכולם כי לשון ארמית לשניהם ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו ....

 וזהו טעם ויבואו עד חרן אשר משפחותיהם ואבותיהם מעולם והתעכבו שם ימים רבים ושם נצטווה אברם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה ותרח מת בחרן ארצו. וזהו "וָאֶקַּח אֶת-אֲבִיכֶם אֶת-אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר" (יהושע כד, ג). 

ולדעת האברבנאל (ההולך גם הוא בדרך פרשנות זו) ההליכה מאור כשדים היתה:

"סיבה מאת אלוקים כדי לבצע גזרתו ורצונו" (כי אם תרח לא היה יוצא אולי היה קשה לאברם להיטלטל בטלטולי דרכים, לעזוב מקום מגוריו ולצאת כדבר ה' לארץ כנען ותרח נתן לו את ה"פוש" הראשון).

דעה מעניינת היא של העמק דבר (לא'): את המסע יזם אברהם, עוד לפני הציווי, ולמה נקרא על שם תרח?

תשובתו: "ואף על גב דלא היה עוד מאמר ה' לאברהם מכל מקום כבר היה הערה מן השמים (לפי הזוהר בזכות ההערה דלתתא בא הציווי לאברם ללכת לארץ כנען) וראה מרחוק קדושת הארץ והא דכתיב ויקח תרח וגו' אף על גב דעיקר רצון אותה יציאה היה אברם ובעצתו מכל מקום כיון שהיה שקוע ברעיונות אלוקיות לא יכול היה להנהיג נסיעה הוא וביתו על כן נמסר הנסיעה לאביו והוא לקח את אברם וכל הכבודה על ידו". 

דעת העמק דבר מסבירה את הפסוק: "ויקח תרח...ויצאו איתם" שהכוונה לתרח ואברם שעמדו שניהם בראש המסע. 

אך יש דרך פרשנות אחרת האומרת שתרח יצא אחרי ציווי ה'. 

אם כך, מובן: "אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים " (טו, ז) והפסוק בנחמיה (ט,ז): "אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים...". 

אבל "לך לך" (יב, א) כתוב לאחר "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ..." (יא, ל)? 

ראב"ע מגן על דרך פרשנות זו ומתרץ: "וכמוהו בתורה באחד לחדש השני בשנה השנית (במד' א, א) ואח"כ "בשנה השנית בחדש הראשון" (שם ט, א) ..... והעד שאמר הכתוב (יא, לא): "ללכת ארצה כנען". וכאשר בא תרח אל חרן ישר המקום בעיניו וישב שם ומת ואין מוקדם ומאוחר בתורה!" 

לפי זה קשה איך נאמר "מִבֵּית אָבִיךָ" (יב' א') והלא תרח הלך איתו? 

ראב"ע (שם) מפרש "שידע ה' שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן". 

גם לדעת הרד"ק הציווי היה באור כשדים ומוסיף (יב, א): ואפשר שבא אליו הדיבור פעם אחרת בחרן. 

וכן לדעת החזקוני (יא, לא) ויצאו איתם מאור כשדים: במצות הקב"ה כדכתיב: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (טו, ז). ויבואו עד חרן: ולא הספיק תרח לבוא אל ארץ כנען ומת בחרן. 

דברי חזקוני תמוהים: האם תרח לא "הספיק" לבוא לארץ כנען?

הרי התורה אומרת שמת בגיל מאתים וחמש שנים (יא, לב), כששים שנה לאחר שאברם הלך לארץ כנען! (תרח הוליד את אברהם בהיותו בן שבעים (יא, כו) "וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן" (יב, ד) כך שתרח היה בן 145 בלבד בהליכת אברם). ואין לי תשובה לדברי החזקוני. 

אבל אם תרח עוד חי בצאת אברם למה מספרת התורה על מיתתו קודם לכך? 

אפשר לומר שהתורה מספרת על מותו של תרח קודם "לך לך" כי בזה מסתיים סיפורו (פס' כה – לב) והתורה חותמת אותו בעובדת מותו למרות שאחר כך תספר דברים שהיו עוד לפני מותו. 

אבל רש"י עונה לשאלה זו תשובה תמוהה בסוף פרק יא: "וימת תרח בחרן":

לאחר שיצא אברהם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה. ולמה הקדים את מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם?

שלא יהיה הדבר מפורסם לכל שלא קיים כבוד אב שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו הכתוב מת. 

על דברי רש"י אלה שואל המהר"ל בפירושו "גור אריה":

"וכי ניתנה התורה לשוטים שלא יחשבו שני הדורות ....?

אלא הכתוב מקדים מיתתו של תרח לומר שאין לאברהם יחוס אל אביו בעבור שהוא בריאה אחרת לכן אמר ה' (בר"ר לט, ז): "לך אני פוטר מכבוד אב ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב", מפני שאין לך יחוס אל אביך, לכך אין לך גנאי אם אתה מניח אביך". 

מפירוש המהר"ל הנ"ל לומדים אנו כי מותו של תרח אינו מות אמיתי אלא הוא מות סימבולי!

תרח מת רק עבור אברהם, כי כשאברהם מצטווה לעשות את ה "לך לך" העצמי שלו, לא כחלק ממסעו של תרח בין שהיה כהיענות לצו ה' או מסיבות אידיאולוגיות אחרות, הוא חייב לנתק את הקשר עם אביו הביולוגי.

עכשיו הוא נענה רק לצו ה' והוא כבריאה חדשה ההולכת למלא את היעוד שלה. שם, בארץ המובטחת, הוא ילך ויקרא בשם ה' (יג, ד). 

בזה דומה לו גר שמתגייר שעוזב את כל עברו ומקבל עליו עול מלכות שמים.