בס"ד. תשע"ג.
בין הצחוק של
אברהם לבין הצחוק של שרה
"וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה,
וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה...לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה...הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה...וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ". (יח, יב-טו)
הסיטואציה היא ששרה, זקנה מופלגת שמעולם לא ילדה לבעלה הזקן, שומעת מבעד לפתח האהל את דברי האורח שתלד בקרוב. היא צוחקת בקרבה על הבשורה, וה' נוזף בה.
אבל כשאברהם מתבשר מפי ה' ששרה תלד והוא מגיב בדומה "ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד" ה' אינו נוזף בו!
לכאורה שניהם מגיבים תגובה טבעית על בשורה לא טבעית למה ה' נוזף רק בשרה?
הסיטואציה היא ששרה, זקנה מופלגת שמעולם לא ילדה לבעלה הזקן, שומעת מבעד לפתח האהל את דברי האורח שתלד בקרוב. היא צוחקת בקרבה על הבשורה, וה' נוזף בה.
אבל כשאברהם מתבשר מפי ה' ששרה תלד והוא מגיב בדומה "ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד" ה' אינו נוזף בו!
לכאורה שניהם מגיבים תגובה טבעית על בשורה לא טבעית למה ה' נוזף רק בשרה?
רש"י בפרק יז, יז מסביר שיש שני מיני צחוק: צחוק של אמונה ושמחה וצחוק של לעג: "זה ("ויצחק אברהם") תרגם אונקלוס וחדי ל' שמחה ושל
שרה ("ותצחק שרה בקרבה") לשון מחוך ("וחייכת שרה"). למדת
שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו שהקפיד ה' על שרה ולא הקפיד על
אברהם".
למה הצחוק של אברהם מתורגם באונקלוס לשון חדוה ואילו של שרה ל' לגלוג?
אפשר לומר שזאת לומדים אנו לפי תגובת ה', אצל אברהם הוא אינו שואל "למה צחקת" ואילו על שרה הוא שואל: "למה זה צחקה שרה", סימן שהצחוק שלה לא היה צחוק חיובי וטוב.
למה הצחוק של אברהם מתורגם באונקלוס לשון חדוה ואילו של שרה ל' לגלוג?
אפשר לומר שזאת לומדים אנו לפי תגובת ה', אצל אברהם הוא אינו שואל "למה צחקת" ואילו על שרה הוא שואל: "למה זה צחקה שרה", סימן שהצחוק שלה לא היה צחוק חיובי וטוב.
אמנם חזקוני (לפרק יח, יג) אומר שגם אברהם לא היה צריך לצחוק שכן זה מראה
על חוסר אמונה בה': "ואם תאמר למה לא הקפיד הקב"ה על אברהם כמו שהקפיד
על שרה שהרי כמו כן צחק אברהם, אלא משל לאשה חכמה שבאה להוכיח כלתה והוכיחה את בתה
וממילא הרגישה כלתה בעצמה כך אם הוכיח הקב"ה את אברהם בפניו היה מתבייש אלא
הוכיחו מן הצד" (בדרך אגב).
ובעל עקדת יצחק, שהולך בדרך החזקוני לעיל, שואל: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה…." למה לא יוכחנה על פניה בינו לבינה והלא גערה בפני בעלה יותר מגונה ממה שאמרו שנזהר בחלוף הדברים מפני דרכי שלום (מכאן שרצה להוכיח באותה הזדמנות גם את אברהם).
לפי הפירושים הנ"ל כאילו ה' שולל כל צחוק, כי זה מראה לכאורה על חוסר אמונה, אבל ה' בעצמו אמר לאברהם: "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק"! (י"ז י"ט)
רש"י: ע"ש הצחוק.
ובעל עקדת יצחק, שהולך בדרך החזקוני לעיל, שואל: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה…." למה לא יוכחנה על פניה בינו לבינה והלא גערה בפני בעלה יותר מגונה ממה שאמרו שנזהר בחלוף הדברים מפני דרכי שלום (מכאן שרצה להוכיח באותה הזדמנות גם את אברהם).
לפי הפירושים הנ"ל כאילו ה' שולל כל צחוק, כי זה מראה לכאורה על חוסר אמונה, אבל ה' בעצמו אמר לאברהם: "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק"! (י"ז י"ט)
רש"י: ע"ש הצחוק.
ורמב"ן (יז, יז) אומר: "וציוה אותו (ה') וקראת את שמו יצחק
בעבור הצחוק שעשה אברהם וזה לאות כי היה לאמונה ולשמחה. ואחרי שקרא אותו כן כאשר ציוה
ה' אותו אמרה שרה הכי קרא שמו יצחק כי צחוק עשה לי אלוקים".
סימן שלא כל צחוק הוא שלילי, להפך, האב היחידי ששמו ניתן לו מאת ה' ולא הוחלף נקרא יצחק.
ועוד מסופר (שם, יז): "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו,וַיִּצְחָק": "נפילתו והשתחויתו מוכיחים שהאמין כי דרך ההודאה הוא שמח וצחק והודה והשתחוה ואמר: כמה נס גדול וכמה טובה בכללה שמשנה סדרי בראשית. (בכור שור, מבעלי התוספות במאה הי"ב).
סימן שלא כל צחוק הוא שלילי, להפך, האב היחידי ששמו ניתן לו מאת ה' ולא הוחלף נקרא יצחק.
ועוד מסופר (שם, יז): "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו,וַיִּצְחָק": "נפילתו והשתחויתו מוכיחים שהאמין כי דרך ההודאה הוא שמח וצחק והודה והשתחוה ואמר: כמה נס גדול וכמה טובה בכללה שמשנה סדרי בראשית. (בכור שור, מבעלי התוספות במאה הי"ב).
אז למה הצחוק של שרה אינו מתקבל בצורה חיובית? נדמה לי שמילת המפתח
המבדילה בין שני הצחוקים הוא "בְּקִרְבָּהּ" (יח, יב).
הרמב"ן בפרק יח, טו על המילים "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי אומר: "ותצחק שרה בקרבה ללעג, כמו "יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ (תה' ב ד).
כי השחוק לשמחה הוא בפה: אז ימלא שחוק פינו (שם קכו ב) "אבל השחוק בלב לא יאמר בשמחה. והקב"ה האשים אותה לאברהם למה היה הדבר נמנע בעיניה וראוי לה שתאמין, או שתאמר אמן כן יעשה ה'. ולא פירש אליה כי ה' גילה אליו סודה והיא מפני יראתו של אברהם תכחש כי חשבה אברהם בהכרת פניה (שהכיר בה מדעת עצמו) יאמר כן. או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה. והוא אמר לא כי צחקת אז הבינה כי בנבואה נאמר לו כן ושתקה ולא ענתה אותו דבר .. (הבושה של שרה מזכירה את אדם וחוה כששאל אותם ה' על האכילה מעץ הדעת).
הרמב"ן בפרק יח, טו על המילים "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי אומר: "ותצחק שרה בקרבה ללעג, כמו "יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ (תה' ב ד).
כי השחוק לשמחה הוא בפה: אז ימלא שחוק פינו (שם קכו ב) "אבל השחוק בלב לא יאמר בשמחה. והקב"ה האשים אותה לאברהם למה היה הדבר נמנע בעיניה וראוי לה שתאמין, או שתאמר אמן כן יעשה ה'. ולא פירש אליה כי ה' גילה אליו סודה והיא מפני יראתו של אברהם תכחש כי חשבה אברהם בהכרת פניה (שהכיר בה מדעת עצמו) יאמר כן. או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה. והוא אמר לא כי צחקת אז הבינה כי בנבואה נאמר לו כן ושתקה ולא ענתה אותו דבר .. (הבושה של שרה מזכירה את אדם וחוה כששאל אותם ה' על האכילה מעץ הדעת).
לפי פירוש הרמב"ן לעיל הצחוק החיובי צריך להראות בפה והמתבונן בו אמור לראות את השמחה שעל פניו, ואילו שרה צחקה בקרבה - בתוכה. היא לא החצינה את
הצחוק מכאן שהוא לא בא ממקור של אמונה אלא מתוך חוסר אמונה ואכזבה פן תתבדה גם
הפעם כמו בכל השנים שלא נפקדה.
רש"י לד"ה "בקרבה" מביא את מדרש תנחומא שמסביר בקרבה
- בתוך גופה: "מסתכלת במעיה ואמרה: אפשר הקרביים הללו טעונים ולד, השדים האלה
שצמקו מושכין חלב?"
שרה ננזפת על הצחוק שלה: היפלא מה' דבר? הלא שרה המאמינה הראשונה אמורה היתה להאמין שה' הוא כל יכול ואם זה רצונו הרי גם זקנה בת תשעים יכולה ללדת!
שרה ננזפת על הצחוק שלה: היפלא מה' דבר? הלא שרה המאמינה הראשונה אמורה היתה להאמין שה' הוא כל יכול ואם זה רצונו הרי גם זקנה בת תשעים יכולה ללדת!
התיקון של שרה לצחוק הזה, שלא היה חיובי, יהיה ביום הברית של יצחק, אז היא
תצחק ותאמר בפה מלא בשמחה ובששון (כ"א, ז): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק,
עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ,
יִצְחַק-לִי!".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה